בין כביסה חצי מקופלת לסיר על הגז

היא לא הבינה למה היא כל כך כועסת עליו
על כל דבר
איך שהוא משאיר את הקפה בכיור
איך שהוא נעמד באמצע המטבח בדיוק כשהיא ממהרת לעבור
איך שהוא מסתכל רגע בטלפון
איך שהוא שואל שאלה מטופשת מבחינתה בזמן שהיא על סף קריסה
איך שהוא לא מרגיש את מה שהיא כבר צורחת מבפנים
כל מילה שלו הרגישה לה כמו חוסר צדק
כל תנועה שלו כמו התעלמות
כל שקט שלו כמו נטישה
והיא ניסתה להחזיק
להיות סבלנית
להיות מבינה
אבל בפנים היא הרגישה שהיא עומדת להתפוצץ
וזה תמיד היה נראה מבחוץ כאילו הוא רגוע
והיא הבעייתית
היא זאת שצועקת
שקוטעת
שנכנסת בו על שטויות
אבל אף אחד לא ראה כמה לבד היא מרגישה
כמה היא סוחבת
כמה היא שותקת כל היום
וכמה היא צמאה שמישהו יראה בלי שתצטרך להסביר כלום
והכעס הזה הוא לא היה באמת עליו
הוא היה על כל המקומות בתוכה שהרגישו שקופים
לא חשובים
לא אהובים
יום אחד היא נשברה
ישבה על הרצפה באמצע הבית
בין כביסה חצי מקופלת לסיר על הגז
והיא לא בכתה
היא פשוט שתקה
שקט של נפש שלא יודעת כבר איך לצעוק
ופתאום
בתוך השקט הזה
משהו בתוכה לחש
היי ילדה, מה כואב לך? מה קשה לך?
הרי הוא לא עשה משהו נורא
הוא קם לילדים הוא אבא טוב
הוא עוזר בבית, עושה מה שאת מבקשת
הוא מביא פרחים לפעמים וקונה מתנות
הוא שואל מה שלומך ונותן לך מלא ספייס
הוא שם
אבל היא לא נתנה לו להיכנס
לא באמת
כי בפנים מאחורי כל התפקוד מאחורי כל ההיגיון
יש ילדה קטנה
שחיה בעולם שבו אם את נזקקת את חלשה
ואם את חלשה את בסכנה
היא חייבת להיות חזקה כדי לשרוד
והיא למדה לא להזדקק ולא לסמוך
לא כי מישהו הסביר לה
אלא כי ככה החיים לימדו
כי כשהיא הייתה צריכה שמישהו יהיה שם, לא תמיד היה
והיא החזיקה את החיים
בכוחות של ברזל
שנראו מבחוץ כמו חוזקה
אבל היו בעצם פחד עטוף בחיוך
אז כשהוא מתקרב
היא מתרחקת
כשהוא שואל
היא ננעלת
כשהוא מביא פרח
היא חושבת שהוא בטח רק רוצה שקט
וכשהיא צועקת עליו
היא לא באמת כועסת עליו
היא מבינה עכשיו
שהלב שלה לא מאמין שהוא באמת ראוי לאהבה
היא לא מצליחה להרפות
היא לא מצליחה להרגיש בטוחה גם כשמנסים לאהוב אותה
אז ביום ההוא
כשהיא ישבה על הרצפה
היא פתאום ראתה את זה
את הפחד ואת ההגנות ואת הקירות שבנתה
והיא בכתה
לא כי הוא אשם אלא כי היא הבינה שכבר לא צריך להילחם
שכבר לא חייבים לשרוד
שאפשר לאט לאט
להניח את החרבות
ולבנות אמון מחדש לא בו אלא בה, בהם
והיא שהייתה בטוחה שאם תוריד את השריון
אף אחד לא יישאר
גילתה שדווקא שם
כשלא נשאר ממנה כלום חוץ מלב חשוף
הוא התקרב, התמסר, עטף
והיא נשענה עליו
בהתחלה לאט ובפחד
אבל גם באומץ
ומאז היא מרגישה
שהלב שלה כבר לא לבד