מצב ביניים

יש ימים כאלה
שאת לא עפה
ולא פורחת
לא קמה עם אש בעיניים
אבל גם לא נשברת
לא על הקיר, לא על הרצפה
לא נמסה מבפנים
ולא נשברת לרסיסים
את כמו לב של עובר
פועם מתחת לשקט מוחלט
אף אחד לא רואה
אבל עולם שלם מתחולל שם , נבנה , מתפתח
הגוף זז
המוח עובד
הידיים עושות מה שצריך
אבל את בפנים באיזה "מצב ביניים" כזה
כמו אוטובוס שפתאום עוצר באמצע שומקום
בלי תחנה, בלי נוף, רק עצירה זמנית
אבל הנהג בפנים, לא עזב
ויש סיכוי שאם תסתכלי על עצמך רגע מבחוץ תחשבי
מה נסגר איתי?
למה אני לא מתרגשת?
למה אני לא מתרסקת?
למה אני לא כלום?
אבל את הכי הכל
את גיבורה של שקט
את מרפאה
את משחזרת את הלב שלך בתנועה כמעט בלתי נראית
כמו שורש קטן מתחת לאדמה
שאף אחד לא רואה
אבל הוא זה שיחזיק את העץ בעוד חודשיים, בעוד תקופה
לא כל תנועה צריכה רעש
לא כל לב צריך לנצנץ 24/7 כדי להיות חי
לפעמים הנשימות הכי שקטות
הימים הכי שקטים
הם אלה שמחזיקים את כל הסיפור שלך