אנשים רגישים | HSP

זה שיר שכתבתי על אנשים רגישים מאוד
ואתם יכולים גם להנמיך
אם זה חזק לכם
או לשמור בצד
ולקרוא אחר כך
רק אם יש לכם כוחות
רק אם זה זמן טוב
(באמת, אל תרגישו מחויבים)
זה שיר למי שנכנס לחדר
ובודק קודם את המוזיקה
את הריח
את המתח באוויר
את מי שלא מדבר
ואת מי שדיבר יותר מדי
ושכח לשאול "מה שלומך"
זה שיר על מי שהגוף שלהם מגיב לפני שהראש מבין למה
ומרגישים קודם כל מה כולם מרגישים
אבל גם את האור החזק מדי
ואת הריח של הניקיון החריף
כי ניקו רגע לפני שבאים אורחים
(ולא בטוחים אם זה נעים או שורף מבפנים)
זה שיר על מי שלוחשים לידם
והלב שלהם קצת דופק כי הם שומעים הכל
ועל מי שלא שומעים כלום
כי הכל נשמע חזק מדי
(והם עדיין שואלים את עצמם אם אולי זה רק הם)
זה שיר שמתכווץ קצת
כשהמוזיקה עולה
ומתרחב כשיש שקט
שקט אמיתי
בלי זמזום של מנורה
בלי תקתוק של שעון
רק נשימה
זה שיר שכותב את עצמו לאט
כדי לא להלחיץ
כדי שיהיה מקום
לנשום
או לצאת אם צריך
(זה בסדר גם אם תעצרו באמצע, באמת)
זה שיר למי שלוקח ללב
ולוקח אחריות
ולוקח על עצמו רגשות
של כל מי שמסביב
ואז שואל את עצמו
למה כואב לי
בלי לדעת מאיפה להתחיל
זה שיר שכולו
פינות מעוגלות
ומילים רכות
ושוליים רחבים
שלא תיפלו
ושלא יפול עליכם יותר מדי
(זה לא שאתם חלשים
אתם פשוט מרגישים)
זה שיר של אישה רגישה מאוד
שבזמן הכתיבה
חושבת אם זה יהיה לכם נעים
אם זה עלול להציף
אם אולי עדיף לקצר
או לשים אזהרה מראש
כמו "תוכן טעון ברגש"
או "לא למי שבדיוק שתה קפה ורצה שקט"
זה שיר שאפשר לקרוא אותו בלחישה
או לעצור באמצע
או לחשוב עליו שלושה ימים
ולחזור רק כשמוכנים
כי זה שיר שלא בא לכבוש
או לזעזע
וזה שיר שלא מנסה להרשים
רק שיהיה נעים
ולפעמים השיר הזה
מבקש סליחה
גם על השורות היפות שבו
כי אולי הן יפגשו אתכם חזק מדי
ואולי לא יפגשו בכלל
וגם זה
מובן
(ברור שזה מובן. אתם לא צריכים להסביר)
זה שיר שלא נגמר באמת
הוא רק עוצר כדי לא להכביד
כי גם ככה
זה הרבה