ברוכה הבאה יפה שלי, את רעבה?

בבוקר היא הכניסה ריבועי פיצה לתוך שקית
שקית נייר חומה שהיא בעצמה גזרה ציירה והדביקה לצורת ארנב
עם אוזניים ארוכות עיניים קטנות וזנב מפרווה לבנה שהדביקה מאחור
זה אולי נראה שטותי
אבל בשבילה זה היה לב שלם עטוף בפשטות
אמא איתך
היא אמרה לה תשמרי על עצמך
אבל היא גם רצתה להגיד
מי יחזיק לך את היד אם תתעייפי?
ומי יקשיב כשאת אומרת שמשהו מציק?
ומי יזכיר לך לשתות מים?
ואם תרגישי בנסיעה שאת רוצה להקיא?
ומי יחבק אותך אם תרגישי לבד?
הילדה חייכה בעיניים מתרגשות
יום שלם בירושלים עם הכיתה
גם היא קצת חששה
אבל השתמשה בכל כלי מארגז הכלים שהן בונות יחד כבר עשר שנים
נשמה עמוק
שאלה כשלא ידעה משהו
חיבקה את עצמה כמו שלימדה אותה
והיא באמת ילדה גדולה
אבל אצלה בלב היא עדיין קטנה
היא זאת שבורחת אליה באמצע הלילה
שמחזיקה לה את הצוואר חזק כשהיא נבהלת
שמבקשת שתיכנס איתה לשירותים כי יש שם חרק
וכשהאוטובוס התרחק
והילדה נופפה מהחלון
היא עמדה שם רגע ארוך
עם גרון חנוק משמחה ומהתרגשות ומפחד ומעצבות ומהמשהו הזה שאין לו שם כשילדה גדלה מול העיניים
עם הלב שלה נוסע רחוק
בתוך שקית נייר חומה עם זנב מפרווה לבנה
כל ההיגיון אמר שהכול בסדר
שהיא בידיים טובות של הקב"ה שתמיד שומר
שיש מורות ויש מאבטחים
וילדה אחת אמיצה עם תיק על הגב
ובתוכו לא רק מים ואוכל
אלא גם מצפן השקט הפנימי
ומגיני הגבורה שלה
ואמא אחת שנשארה מאחור
עם מפתח השחרור
משקפי האמון
ובלון הנשימה העמוקה
כי שתיהן יצאו לדרך
גם אם רק אחת עלתה לאוטובוס
וברגע שהדלת נפתחה בערב
והילדה נכנסה עם התיק הכבד
ועיניים עייפות אבל מלאות חוויות
היא רצתה לשאול מיליון שאלות
אבל רק אמרה
יפה שלי ברוכה השבה הביתה. את רעבה?
והילדה אמרה שקצת
והתיישבה קרוב אליה
בלי לדבר הרבה
אבל עם נוכחות שאמרה הכול
היא לא סיפרה בדיוק מה היה
ולא היה צריך
החיבוק שלה הספיק
כדי להגיד אני פה, חזרתי
ולך היה מותר לדאוג לי.